עובדות לא חשובות על בתי ספר בצפון אוגנדה

יש 100 תלמידים בכיתה והמורה מלמדת עם לוח וגירים. 

שכר הלימוד של התלמידים כולל בין היתר נייר טואלט, חמישה קילו תירס, חמישה קילו סוכר וחמישה קילו שעועית.

עלות הלימודים נחשבת יקרה עד בלתי אפשרית למשפחה, בטח למשפחה מרובת ילדים, ולכן ילדים שנשלחים לבית הספר צריכים להוכיח הישגיות והצטיינות. זה עניין דרמטי: אם יש רק ילד אחד שנשלח ממשפחה הוא חייב להיות מצוין, אז יש הרבה מאוד לחץ על הילדים האלה להצליח מאוד בלימודים. 

אפשר להתחיל ללמוד בכל גיל ותמיד מתחילים מכיתה א'. בגלל שלא תמיד יש כסף לשכר לימוד, אין בהכרח רצף. יכול להיות שילד יכנס בגיל 16 לכתה א', יעשה הפסקה ואחרי שנתיים יגיע בגיל 18 ללמוד בכיתה ב'. כך שנוצרת הטרוגניות ממש מעניינת בכיתות.

בבית הספר יש תלבושת אחידה ולא תמיד יש להורים כסף לקנות מדים חדשים שמתאימים לקצב הגדילה של הילד. לכן נפוץ לראות את הילדים הקטנים מסתובבים עם בגדים מאוד גדולים ורחבים ואת הילדים הגדולים מסתובבים עם בגדים שכבר קטנים עליהם.

מורים עדיין משתמשים במקלות כדי להרביץ לתלמידים סוררים. אין דבר כזה ריטלין, או הפרעות קשב וריכוז. הילדים צריכים לשבת בשקט ואם הם לא יושבים בשקט הם מקבלים מכה. התלמידים די ממושמעים, יש לציין.

המורות לא יוצאות לחופשות לידה, הן פשוט מביאות את התינוקות איתן ומלמדות כשהם קשורים על הגב. 

להיות מורה נחשבת משרה נחשקת עם משכורת גבוהה יחסית. המשרה דורשת שנות לימוד, ולכן רבים לא עומדים בתנאי הסף כדי להתקבל אליה. מורים ומורות מקבלים מקום של כבוד, בשונה מישראל 

אין שיעורי חינוך, חברה או אמנות אבל יש שיעור מוזיקה וגם שיעור ניקיון שבועי שבו כל התלמידים מנקים יחד את הכיתה. 

מעלעול בספרי הלימוד התרשמתי שאמנם הם לומדים היסטוריה של אפריקה, אבל הם כמעט לא לומדים על הקולוניאליזם או על העבדות. לבנות יש שיעורים שקשורים במטלות הבית: איך מבשלים, איך תופרים חורים בבגד. מיני מיומנויות שנתפסות נחוצות לנשים בלבד (שאריות מהשלטון הקולוניאלי)

ועובדה לקינוח - זוכרים את שכר הלימוד שמורכב מתירס, סוכר ושעועית?ארוחות בוקר וצהריים מבושלות על ידי טבחית וניתנות במרכז בית הספר ניצבים סירי ענק, כאלה שאפשר לחשוב שמבשלים בהם בני אדם. מה שלא קורה. אבל דמיינו סירים עצומים. בבוקר תמיד מוגשת דייסה מקמח תירס, סוכר ומים. בצהריים מוגשת דייסת תירס לא ממותקת ושעועית. זה האוכל. כל יום. כל שנה. במשך כל 16 שנות הלימודים.יש מנהגים מבית הספר האוגנדי שהייתם מייבאים לישראל?על הדייסה אני מוותרת מראש.