כתבה: בחברת האדם
עבודת השדה האנתרופולוגית היא מחקר קרוב, אינטימי. האנתרופולוגיות והאנתרופולוגים מצופים להיטמע בשדה המחקר, לחיות בקרב התרבות הנחקרת כחלק מהעבודה האנתרופולוגית – עד לכדי הבנה מעמיקה ומורכבת של המבט התרבותי על המציאות. גופן ותחושותיהן של החוקרים והחוקרות עצמן מהווים כלי מחקר בשדה דרכו אפשר לעשות רפלקציה ולזהות כיצד מנגנונים תרבותיים פועלים עלינו. הקרבה של החוקרת לשדה המחקר יכולה לייצר הבנה מעמיקה, הזדהות, חיבור ושיתוף עם אנשי מפתח בשדה – ולצד כל אלו היא גם עלולה להוביל לפגיעות של החוקר.ת, רגישות או תחושות הצפה במצבים מורכבים.
הוזמנתי לקחת חלק בכתבה שבה פנו "בחברת האדם" לאנתרופולוגיות ואנתרופולוגים ושאלו – האם נתקלת בעומס רגשי או בחוויות מציפות בשדה, ואיך התמודדת? מתוך הכתבה:
"הלילות היו הקשים ביותר. הבקתה שבה ישנתי ספגה את החום של כל היום, החלונות היו סגורים מחשש שייכנסו אורחים לא רצויים, והלינה מתחת לכילה הפכה את האוויר הלוהט לדחוס ומחניק פי כמה. הפתרונות שניסיתי לא הועילו בכלום, להפך, רק החמירו את רמות התסכול. לילה אחד היה גרוע מכל מה שהיה עד כה. שכבתי מותשת ומתגרדת על המחצלת הלא נוחה, מזיעה בלי הפסקה, מתקשה לנשום מרוב חום. מסביבי הזמזמום העצבני של מה נשמע כמו מיליוני יתושים. בכיתי בייאוש עד שברגע של צלילות מפחידה נראה היה לי שנשארו לי שתי אפשרויות: או לאבד את השפיות או להיכנע. החלטתי לעשות בדיוק כמו בני המקום, ונכנעתי לחום. הפסקתי להילחם בו. הפסקתי לחפש פתרונות וקיבלתי את המצב בלי לנסות לשנות אותו. עדיין היה לי חם, המים היו רותחים והאוויר היה לוהט אבל אני פשוט ישבתי בשלווה יחד עם חברי מהשדה תחת עץ המנגו והזעתי לי בנחת.