כשאיתי חן ראיין אותי לפודקאסט שלו, "מטוסי נייר", הוא עלה לזום מסין ואני עליתי מישראל. התחלנו לדבר והוא סיפר לי שהיום, בפעם הראשונה, הוא אכל חתול. בעיני זו הייתה ממש אחלה של פתיחה לפודקאסט הזה ולנושאים ששוחחנו עליהם. כי בסוף ההבדל בין לאכול חתול או תרנגולת או פרה או כלב, אם נניח לרגע את ענייני הכשרות בצד, זה פשוט הבדל תרבותי. יש תרבויות שבהן מקובל לאכול חתולים וכלבים ויש תרבויות שבהן זה על סף הקניבליזם. איתי דיבר על השבירה הזאת של המוסכמות: הרי חתול הוא חיית בית, הוא חלק מהחיים האנושיים, מה פתאום לשים אותו בצלחת. אגב, הוא אומר שזה די טעים. למה זה היה אחלה סיפתח לשיחה? כי בסוף ככה אני מטיילת בעולם. אנחנו מוקפים במסרים שנדמים מובנים מאליהם - "ברור שלא אוכלים חתולים" - ואז אני מגיעה למקום אחר ומגלה שדווקא ברור שכן אוכלים. הדיסוננס הזה פתאום גורם לך לחשוב על כל מיני הנחות יסוד ואמונות. לשים פחות סימני קריאה ויותר סימני שאלה. בפרק דיברנו על איך מטיילים קצת בעולם אחרת. איך ללמוד להרכיב משקפיים אנתרופולוגיות כשיוצאים למקום אחר, לתרבות שונה. איך נראה טיול כזה. דיברתי גם על איך זה לטייל כאישה לבד, במדינות עולם שלישי. מה אני עושה כדי לייצר תחושת ביטחון, איך אני שומרת על עצמי ובאופן כללי - מה העקרונות החשובים בעיני בטיול. איתי היה מראיין מעולה - מקצועי מאוד, רציני, סקרן, מקשיב, מלא מוטיבציה. בקיצור, התרשמתי ממנו מאוד וגם נהניתי מהשיחה. ממליצה לכם לבחור מדינה שאתם אוהבים ולהאזין לפרק שלה בפודקאסט שלו. השיחה שלנו נתנה טעימה מתוך ההרצאה הדיגיטלית שלי - לטייל בעולם כמו אנתרופולוגית. לכל מי שרוצה לטייל קצת אחרת - וסקרן להבין איך עושים את זה.
