סלפי עם המסאי- על אורחים ומארחים בזנזיבר
מאמר זה עוסק במפגש שבין התיירים המערביים המבקרים באי זנזיבר ומארחיהם המקומיים לבין בני שבט המסאי, אשר מהגרים אל האי במהלך עונת התיירות. באמצעות תצפית משתתפת אתנוגרפית בחנו את האופנים המגוונים שבהם חווים התיירים, תושבי האי, המהגרים מן היבשת, ובני המסאי עצמם, את נוכחותם של בני המסאי באי ואת השתלבותם בתעשיית התיירות כשומרים בשכר, אטרקציה אקזוטית, סוחרי מזכרות, וכעובדים בתעשיית המין. נוכחותם של בני המסאי בזנזיבר מתבטאת בראש ובראשונה בשימוש שלהם באלמנטים חומריים מתוך הרפרטואר התרבותי שלהם: גלימות אדומות, חרבות, אלות ותכשיטים, אשר מסמנים אותם כ"מסאי". אולם לצד אלמנטים מסורתיים )או ניאו-מסורתיים( אלו, משתמשים בני המסאי גם באלמנטים מודרניים, בעי קר סמרטפונים ומשקפי שמש אופנתיים. אנו טוענים שהפרקטיקה אשר משלבת אלמנטים חומריים מסורתיים והיפר-מודרניים כאחת מערערת את ועל הדיכוטומיות שעליהן מושתתת תעשיית התיירות: הזר והמוכר, האורח והמארח, המסורתי והמודרני, האותנטי והמזויף. ערעור זה הופך את נוכחותם של בני המסאי בזנזיבר ואת המפגשים שלהם עם בני קבוצות אחרות באי לאמביוולנטיים ומטרידים, ומאלץ את התיירים, המקומיים ובני המסאי לחשוב באופן מתמיד על ההגדרות והפעולות החברתיות בזירה הדינמית של התיירות המודרנית, ועל מגוון המשמעויות אשר מוקנות להן.
