המיניות שלנו אינה מתקיימת בחלל ריק. התרבות שבה גדלנו משפיעה על מה שאנחנו תופסים כמושך, אינטימי, ראוי, "נורמלי" ואפילו על האופן שבו אנחנו חושבים שמפגש מיני אמור להתנהל. "תסריטים מיניים" הם מושג חברתי- תרבותי שמתאר את הציפיות, הנורמות ודפוסי ההתנהגות שאנחנו לומדים מהחברה ומביאים איתנו אל המרחב האינטימי.
מאת: צהלה סרמונטה, אנתרופולוגית
כמה פעמים בשבוע "צריך" לרצות סקס? מי אמור ליזום? האם גבר חייב להיות מנוסה? מתי "נכון" להתחיל לקיים יחסי מין, ומתי זה מוקדם או מאוחר מדי? מה נחשב לבגידה, ומה הופך אדם ל"נאמן", "מיני", "צנוע", או "נחשק"?
אנחנו נוטים לחשוב שהתשובות לשאלות האלה הן פרטיות לחלוטין. כאילו הן תוצאה מתבקשת של האישיות שלנו, ההורמונים, ההעדפות האישיות או ההיסטוריה הפרטית שלנו. אבל האנתרופולוגיה מציעה זווית אחרת: לפני שאנחנו שואלים מה אדם רוצה, כדאי לשאול מה החברה שבה הוא חי לימדה אותו לרצות.
אין פירוש הדבר שמיניות היא "רק תרבות". לבני אדם יש גוף, הורמונים, תשוקה, עוררות ויכולות פיזיולוגיות. אבל הדרך שבה אנחנו מפרשים את התחושות האלה, מעניקים להן משמעות, מבטאים אותן ומחליטים מה מותר ומה אסור – משתנה באופן דרמטי בין חברות, תקופות וקבוצות חברתיות.
וזה בדיוק המקום שבו האנתרופולוגיה נכנסת לתמונה.
בואו נעשה ניסוי מחשבתי קטן: נסו לדמיין את התסריט הזה אצלכם בראש. נניח שאתם עולים לדירה של מישהו שאתם מתכוונים לקיים איתו יחסי מין – נניח, בדייט השלישי. מה לדעתכם יהיה סדר הדברים שיקרו עד שהמפגש יסתיים?
אם התשובה שלכם הייתה בקווים כלליים: נכנסים לדירה / מייצרים אווירה עם מוזיקה, נרות או יין / מתנשקים על הספה / מורידים חולצות / ממשיכים להתמזמז ומעלים הילוך/ עוברים למיטה / מורידים את שאר הבגדים / ועם תוספות כאלה ואחרות ושימוש בקונדום מגיעים לחדירה/ ומקנחים בהתכרבלות משותפת -
ברכותיי. אם זה פחות או יותר התסריט שעלה לכם בראש, אתם ממש לא לבד. מחקרים על תסריטים מיניים מראים עד כמה דפוסים תרבותיים משותפים מעצבים את הציפיות שלנו לגבי האופן שבו מפגש מיני "אמור" להתפתח.
גגנון וסיימון הציעו להתבונן על המיניות שלנו דרך שלוש רמות של תסריטים:
כלומר, מה שאנחנו חווים כרצון אישי ואותנטי, מתקיים תמיד בתוך מערכת רחבה בהרבה של משמעויות וציפיות. הדבר המרתק הוא שהתסריטים האלה לא חייבים להיות כתובים בשום מקום. אף אחד לא מחלק לנו ביום הולדת 18 חוברת בשם "המדריך למיניות הישראלית" (אולי חוץ מ"במעריב לנוער שלום"), ובכל זאת - רובנו יודעים פחות או יותר מה "אמור" לקרות.
רובנו? לא בטוח. הרי ברור שהתסריט המיני של גבר הומוסקסואל מתל אביב שונה מהתסריט המיני של אישה הטרוסקסואלית מירושלים, מתסריט של גבר ערבי מבוגר מהמשולש, או מהתסריט של צעירה בקיבוץ בצפון. ותארו לכם מה קורה כשמתחילים להשוות את התסריטים הללו בין תרבויות ומדינות שונות ברחבי העולם.
כשנכנסים לדקויות התרבותיות, מגלים הבדלים עמוקים. ההבדלים האלה עוזרים לנו להבחין במה שהיה שקוף עבורנו עד כה, ולהתחיל לשאול את השאלות הנכונות:
אל חדר הטיפול אנחנו לא מגיעים רק עם סיפור אישי. גם המטופל וגם המטפל מביאים איתם עולם שלם של נורמות, ערכים, תפיסות מגדריות ותסריטים מיניים שנלמדו לאורך השנים בתוך המשפחה, הקהילה, הדת, המעמד, הדור והתרבות שבה גדלו.כשאנחנו מצליחים לזהות את הציפיות החברתיות האלה ולהבחין בין מה שלמדנו ש"אמור" להיות לבין מה שאנחנו באמת רוצים, נפתח מרחב לבחירה אישית ומדויקת יותר. כאן נכנסים לתמונה "המשקפיים האנתרופולוגיים", שמאפשרים לנו לעצור ולשאול:
השאלות האלה רלוונטיות לכולנו, אבל עבור מטפלות ומטפלים בתחום המיני הן מקבלות משמעות נוספת.התסריטים התרבותיים שמעצבים את עולמו של המטופל אינם תמיד גלויים לעין. לפעמים דווקא כשהמטפל והמטופל מגיעים מרקע דומה, הנחות מסוימות נתפסות כמובנות מאליהן ולכן אינן זוכות לבחינה. במקרים אחרים, כאשר הם מגיעים מרקעים תרבותיים שונים, עלולים להיווצר פערים בפרשנות של מושגים כמו אינטימיות, זוגיות, תשוקה, נאמנות, צניעות או תפקידי מגדר.כאן יכולה זווית הראייה האנתרופולוגית להוסיף שכבה נוספת להתבוננות הטיפולית. לא כתחליף להכשרה המקצועית של המטפל, אלא ככלי משלים שמסייע לזהות את ההקשר התרבותי שמאחורי הסיפור האישי, ולשאול שאלות שלא תמיד עולות באופן אינטואיטיבי.אני לא מטפלת, אלא אנתרופולוגית שחקרה מיניות ומגדר בשדה. מתוך נקודת המבט הזו אני מלווה מטפלות ומטפלים בכמה דרכים:
אם אתם פוגשים בקליניקה מקרים שבהם נדמה שהסיפור האישי הוא רק חלק מהתמונה, ושמתחתיו פועל גם עולם של נורמות, ערכים ופערים תרבותיים, אשמח לחשוב עליהם איתכם ביחד.ואם מעניין אותכם לשמוע עוד על תסריטים מיניים ביבשת אפריקה ששונים מאלו שאתם מכירים, יש לי הרצאה שמדברת בדיוק על זה. הכותבת הינה אנתרופולוגית החוקרת מיניות ומגדר, בעלת ניסיון ניהולי בכיר במגזר הציבורי. פועלת למעלה מעשור ביבשת אפריקה, מתוך סקרנות עמוקה לאופן שבו תרבות מעצבת את מה שנדמה לנו מובן מאליו.