בואו נכיר

ליבשת אפריקה הגעתי לגמרי בטעות, והתאהבתי עד מעל לראש.
באנשים, בתרבות, בצבעים, בריחות, בקולות, במוזיקה ובטבע.

ב-12 השנים האחרונות אני חוקרת, לומדת, מטיילת ונושמת אפריקה. התמזל מזלי, ואת האהבה הזאת אני מצליחה להעמיק ולפתח גם דרך הלימודים באוניברסיטה. אחרי התואר הראשון במדיניות ציבורית ובלימודי אפריקה המשכתי לתואר שני באנתרופולוגיה, שבו חקרתי תיירות ומגדר בחופים היפהפיים של זנזיבר, בקרב לוחמי שבט המסאי.

בימים אלו אני מסיימת דוקטורט, שבו בחרתי להתמקד במרכז קהילתי ליולדות בגבול הצפוני של אוגנדה. במשך שמונה חודשים גרתי בכפר ללא מים זורמים, חשמל או גישה לאינטרנט. בתקופה הזו ליוויתי את צוות מרכז היולדות, אכלתי טרמיטים, נכחתי בעשרות לידות וסחבתי אלפי ליטרים של מים מבור המים הקרוב. החיים באוגנדה לימדו אותי ממקור ראשון שיעורים על גוף האישה ונשיות, על מוות וחיים, על קולינריה וכישוף, ובעיקר על האופן שבו אנשים, קהילות ומערכות פועלים בתוך התרבות שמעצבת אותם.

במקביל, מזה עשור אני פועלת במגזר הציבורי בתפקידים שונים: באגף ההנדסה בעיריית רהט, באגף לשיפור השירות בעיריית ירושלים, בחברה הכלכלית של מועצה אזורית, ובשנים האחרונות כמנכ"לית לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים. מתברר שהמרחק בין כפר באוגנדה לחדר הישיבות קטן ממה שנדמה: בשני העולמות אני מוצאת את עצמי מתבוננת באנשים ובמערכות, מנסה להבין מה מניע אותם, אילו כללים לא כתובים מנהלים אותם, ואיך אפשר לעשות דברים אחרת וטוב יותר. 

כאנתרופולוגית, אני מחפשת תמיד לאתגר את המובן מאליו, להרהר ולערער על הנחות יסוד. החיים ביבשת אפריקה מרתקים בפני עצמם, אבל לא פחות מרתק בעיניי ללמוד מהם על החיים שלנו, על הארגונים שלנו ועל הדרך שבה אנחנו פועלים בתוכם. את המשקפיים האנתרופולוגיים שלי אני מביאה להרצאות, לליווי מנהלים ולייעוץ לארגונים שנותנים שירות לקהלים מגוונים או מחפשים דרך חדשה להסתכל על אתגר מוכר.

מזמינה אתכם להצטרף למסע שלי ולהרחיב את עולם האפשרויות שלכם!